איש ושמו ארוןקיר

"היה מקרה אחד, שהיא לקחה על עצמה שוד בסניף הדואר בעג'מי. כן, וואלה!

לקחה אותו עליה וישבה שנה, הכל כדי לכסות על ייבגני פשוטין, אחד החברים

מהחוף. פשוטין הזה לא היה יכול להרשות לעצמו ישיבה בכלא, כי טיפל בהוריו

הזקנים והחולים, וגם בקטיה, שכבר לא היו לה ורידים שאפשר להכניס בהם מחט

של מזרק, ואף אחד כבר לא היה מוכן לזיין אותה, אפילו בחינם. גם את השוד בעג'מי

הוא עשה רק בשבילם. הוא אפילו עשה סולחה עם חמיד, שהיה כמו בנק אבל בלי

בניין, כדי שיקח ממנו את הצ'קים מהשוד, ויחזיר לו חצי ב"קאש" [מזומן].

כשבאו אליו השוטרים, יבגני אמר להם שזה לא היה הוא, אבל הוא יגיד להם מי היה

שם אם יעזבו אותו בשקט להרבה זמן. יבגני סיפר להם על מלכה שמש, והיא, כמי

שנתנה לו מילה, חתמה על ההודאה, וכתבה שעשתה את זה בשביל מצבה לקבר

של מריה. בסוף היא קיבלה שנה וחצי בפנים, ואחרי שירד לה השליש השתחררה

מבסוטה."

[קטע הסיפור "מלכה שמש"]

האסופה "איש ושמו ארוןקיר" כוללת 32 סיפורים חדשים, פרי עטו של הסופר יצחק

מיכאל ליסמן. שנתיים אחרי השקת הספר הקודם, "נעימה קהלני ושלוימה הקצב",

גם הוא אסופת סיפורים, וכחמש שנים אחרי הרומן הראשון מפרי עטו, "סיפור

שמתחיל בכינרת".

ליסמן דולה מתוך מעיין היצירה שלו, דמויות, מקומות והתרחשויות, כאלה שלא

תפגשו בכותרות העיתונים. הוא מציע לנו, כשמו של אחד מסיפוריו, "סלפי עולמי",

מבט על עצמנו ועל עולמנו, ללא פילטרים. כמו באסופה הקודמת, גם בספר זה לא

ייפקד מקומם של סיפורים הנוגעים, כך או אחרת, לתקופת השואה, תחת הכותרת

"עוד סיפורים מהמלחמה ההיא". הגם שאין אלה סיפורים ביוגרפיים, ליסמן, הוריו,

ילדותו, חייו, נמצאים בכל סיפור, מוסווים אך נראים, ובאורח פלא, גם הקוראים חדי-

העין, יצליחו למצוא את עצמם בין השורות. כבר אמרנו – "סלפי עולמי"...

יצחק מיכאל ליסמן, איציק בפי כל, המתין לשנת היציאה לגמלאות כדי לגלות את

הסופר שבו. ליסמן, יליד ותושב חולון, נשוי לנורית ואב לאביטל, הראל ורז, "חוטא

בכתיבה" מאז היה לנער. בראשית הדרך כתב בעיקר שירה, וחלום חייו היה להוציא

לאור ספר עם מיטב משיריו. בנובמבר 2018 עלה לאוויר הבלוג שלו: ://https

il.co.myview, שבו ליסמן מפרסם מעת לעת יצירות ספרותיות ומאמרי דעה והגות.

בתהליך היצירה שלו הוא משתף בקביעות שני חברי ילדות: אסתי בראון, כעורכת

ראשית, ואבי פס כמאייר.