במעלה המדרגות השבורות

אבי פנה אליי בחיוך מאולץ, "בוא תשב איתנו. זאת יטי, אשתי."
התבוננתי שוב בפניה. עיניי מצמצו, הרגשתי נבוך מהפצצה שאבא הטיל בחדר. השתתקתי לרגע ושאלתי את עצמי, מה, יש לאבא אישה חדשה? אז אימא שלי האמיתית בעצם כבר לא אשתו?גירדתי בראשי ובלעתי את הרוק. פשוט לא ידעתי איך להגיב והמשכתי לשתוק. 
"זאת עכשיו אימא שלך ותקרא לה אימא!" אמר.
התכווצתי בכיסא, הבנתי שזו אינה בקשה, אלא דרישה.

שאול נולד לאריה ולרוזה, ניצולי שואה שהתיישבו בעכו. בעת לידתו מצבה הנפשי של אימו מתערער והוריו נוטשים אותו בבית החולים. בנקודה זו מתחיל מסע הישרדות מטלטל: שאול עובר בין משפחות אומנה שרובן מזניחות ושב לבית אביו רק כדי לפגוש אלימות וניכור.
ליבו של הקורא יוצא אל הילד האופטימי, המתגלגל ככלי שאין חפץ בו, כמהּ לחום ולאהבה ולמרות זאת אינו מאבד את הניצוץ הפנימי שלו. זוהי אינה טרגדיה כי אם סיפור מעורר השראה על ילד לא רצוי, שמצליח לצאת מתוך הצללים שהטילו עליו הוריו ושבונה לו את דרכו העצמאית בעולם בעזרת סקרנותו ולמדנותו.
זהו רומן אוטוביוגרפי כן וחשוף שכתוב בשפה רגישה וחומלת, פואטית ואף פיוטית, היוצקת אור על הרגעים האפלים ביותר. כל זאת מתאפשר הודות לחוכמה שהקנה למחבר ניסיון חייו, שאפשרה לו לכתוב את הכאב מבלי לטשטשו אך גם מבלי לשפוט את מי שגרם לו.

במעלה המדרגות השבורות הוא ספר הביכורים של שאול חיים, תושב משגב, אב לשלוש בנות וסבא לשמונה נכדים. בוגר . M.A בעבודה סוציאלית במסלול קליני. טיפל בילדים ובנוער. בהמשך שימש מפקח מחוזי במנהל אזרחים ותיקים. לאחר פרישתו החל לבנות צעצועים ומשחקים מעץ לנכדיו.