לפני כמה דקות, ברבע לשתיים בלילה, רחלי זרקה אותי מהבית בפעם המי יודע כמה. רוב הלילות בחודשים האחרונים היו מבחינתי בלתי נסבלים. כבר כמעט שכחתי איך זה לא להיות עייף. בכל לילה כשהלכתי לישון, קיוויתי שרחלי כבר נרדמה, אבל לעיתים קרובות, גם אם היא כבר ישנה, היא הייתה מתעוררת מתישהו ומעירה אותי, לא משנה אם השעה שתיים, שלוש או ארבע, שואלת: "מה אתה עושה כאן?" ופורצת בצעקות שעיקרן דרישה חד־משמעית שאצא מייד מהבית. "הבית הזה לא שלך!" הייתה קובעת. ברגעים האלה רחלי לא הכירה אותי. הייתי עבורה אדם זר שפלש לביתה כדי להשתלט עליו ולזרוק אותה החוצה.
לאחר שנים של טיפול מסור באשתו האהובה רחלי, הסובלת מדמנציה קשה, מגיע עמי לצומת דרכים ונדרש להכריע בהחלטה הקשה ביותר שאי־פעם נאלץ לקבל. אכול ספקות וחששות מהלא נודע, עמי מפקיד את רחלי במחלקה הסיעודית שבבית האבות בית שטרן. גם כאשר נדמה לעמי שאהובתו זה 58 שנים הולכת ומתפוגגת לנגד עיניו, הוא לא מוכן להתפשר על נוכחותו בחייה, ומגיע מדי יום ביומו לבקרה. בהדרגה מתגלה לעמי עולם שלם, חי ושוקק, שבו הוא מוצא חמלה ומסירות, תקווה וכאב, וחברות אמיצה שמוכיחה את עצמה כמסוגלת לצמוח גם במקומות הכי לא צפויים.
ביד יציבה ובוטחת, ובכתיבתו הרגישה והסוחפת, לוקח אותנו המחבר למסע אל מעבר לסטיגמות. זהו סיפור פוקח עיניים, מרחיב לב ומרגש לעיתים עד דמעות, אשר יאיר את הדרך למי שיקיריהם נמצאים במצב דומה, ואילו למי שלשמחתם לא התוודעו למחלה הארורה, הוא ישקף עולם אחר המתנהל בתוך עולמנו.
איתן יניב הוא מרצה בכיר לכלכלה זה שנים רבות. קודם לפעילותו האקדמית שימש בתפקידי ניהול שונים במגזר העסקי. זהו ספרו הראשון.